עמוד הבית » פוסט
בשיר "הבור" שרה רונה קינן:
"מי ימשוך אותי מכאן, הבור עמוק/ ואין סולם/ ואין גם חֶבל/ מי ימשוך אותי מכאן/
מי, אם לא אני, אם לא אני/ אצעק/ מתחתית הבור למעלה (…)"
אני חושבת על זאת שנמצאת עמוק בתוך הבוקר, ועל ידה המושטת משם – למשוך את עצמה: לצעוק, כדי להציל את עצמה.
במצבים שונים של כאב נפשי ואפילו ייאוש – אנחנו יכולים להרגיש את הכאב הזה לעומקו, את עומק הבור, אבל יש בתוכנו גם חלקי עצמי נוספים, חלקים שיכולים לחבר אותנו לכוחות שלנו, לעשייה אקטיבית, לאפשרות לתקווה.
הרבה פעמים אנחנו לא זוכרים את אפשרות התקווה שקיימת, ואנחנו צריכים אדם אחר שיזכיר לנו אותה – חבר או חברה שיגידו לנו: קדימה, את יכולה; אפשר לעשות כך וכך במצב הזה.
גם מפגש עם טקסט ועם חלקים שונים שבתוכנו באמצעות הטקסט הזה – יכול להוות את אותו קול קרוב של חבר או חברה שמעודד אותנו ומחבר אותנו לכוחות שבנו. איך?
תחשבו למשל על טקסטים שכתובים בגוף שני: שיש בהם את הפנייה: את או אתה. הרבה פעמים זה מרגיש כאילו הטקסטים האלו נכתבו אלינו, והם מדברים אלינו ממש.
למשל, השיר "תכף אשוב" של שנית גב:
כְּשֶׁאַתְּ מַרְגִּישָׁה חֲנוּקָה/ וְאֵין לָךְ אֲוִיר/ הַבֶּטֶן מִתְכַּוֶּצֶת/ וְהָאֹפֶק מַחְוִיר/ קְחִי לָךְ הַפְסָקָה וּצְאִי לְסִיבוּב/
תְּלִי שֶׁלֶט עַל דֶּלֶת לִבֵּךְ: "תֵּכֶף אָשׁוּב".// וְאִם לְרֶגַע תֹּאבַד לָךְ הַדֶּרֶךְ/ אִם תִּהְיִי לְבַד וְתַרְגִּישִׁי מְבֹהֶלֶת/
הִזָּכְרִי בַּשֶּׁלֶט שֶׁתָּלִית עַל הַדֶּלֶת/ אַתְּ מַכִּירָה אֶת עַצְמֵךְ זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן/ וְאַתְּ תֵּכֶף חוֹזֶרֶת".
תקראו את השיר כאילו אדם קרוב מדבר אליכם: ראשית, הוא מצביע על תחושת המחנק, נותן לה לגיטימציה ומתקף אותה ("כשאת מרגישה חנוקה…"); אבל הוא גם מחבר לכוחות ולעשייה: במצב כזה, אומר לנו האדם שבשיר – תקחי לך את ההפסקה שאת זקוקה לה, תלי שלט על דלת הלב שמזכיר לך לשוב.
בעבודה באמצעות ביבליותרפיה – שבה אנחנו מאפשרים לעצמנו ללוש את חומרי הטקסט כמו פלסטלינה – אפשר לעשות מעין תרגיל שחותך את שורות השיר ומאפשר לכל אחד מאיתנו להמשיך אותו בכתיבה משלנו, למשל באופן הזה:
כשאת מרגישה…
ואין לך….
קחי לך…
תלי שלט על לבך…
ואִם…. היזכרי….
את מכירה את עצמך, זה עניין של….
באופן הזה, אנחנו יכולים להזכיר לעצמנו מה יכול לעזור לנו במצבים של קושי, מה השלט שאנחנו תולים על לוח לבנו שמאפשר לנו חיבור לכוחות שבנו.
אלו טקסטים בגוף שני אתם מכירים שמחברים אתכם לכוחות שבכם? אתם יכולים לבחור לכם טקסט כזה ולעשות השלמות כתיבה באמצעותו לחיבור לכוחות שלכם.
*
דרך נוספת להתחבר לחלקים פניימים של כוחות בעת שיש חלקים נוספים ששקועים בכאב היא לאפשר לעצמנו להביע את הכאב שלנו בקול אחד (באמצעות כתיבה בגוף ראשון ובאמצעות השלמת שורות שיר שמדברות את הכאב), ואז לענות לטקסט הזה בקול אחר – בגוף שני.
למשל:
אם ניקח את הבית הראשון מתוך השיר "לילה כיום יאיר" של אביתר בנאי:
"שוב אני נלחם/ מגנט מושך למטה/ זה בנקודות הקטנות/ במילות עידוד/ הפעם אני לא לבד/ איזה קרב, אלוהים אדירים, איזה קרב/ בין הבור למים/ לפחות יש פה קרב/ לפחות יש מים/ פעם היה רק בור (…)
אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו להביע את הכאב שאו חשים באמצעות המשך השורה:
"שוב אני נלחם, מגנט מושך למטה… "
ולהמשיך לבטא את הכאב שלנו בגוף ראשון באמצעות המשך שורת השיר הזאת.
אחרי שכתבנו, אנחנו יכולים לפנות אל הטקסט שכתבנו כאילו אנחנו פונים אל אדם אחר, ולדבר אליו בגוף שני, למשל: "עכשיו מגנט מושך למטה. אתה מרגיש את היאוש, אין האין כוחות, את האין טעם, את הפחד. אבל בוא תראה איך אתמול בכל זאת הכנת את ארוחת הערב ההיא לחברים שבאו – היה שם רגע של קרבה, של צחוק אפילו. אזרת את כל הכוחות שבך להכין את הארוחה, ואחר כך השהות עם החברים הקרובים עשתה לך טוב. אולי כיוון אחד שאתה זקוק לו עכשיו הוא לעטוף אותך באנשים שנעים לך איתם".
כלומר, באמצעות הכתיבה בגוף שני – אל הקול הקודם שכתבנו – אנחנו מאפשרים לעצמנו להתחבר לחלקים נפשיים של כוחות בתוכנו.
אתם יכולים לבחור לכם טקסט שמביע רגשות של קושי שאתם מתחברים אליהם כרגע, לעשות השלמת כתיבה באמצעותו, ואז לענות לטקסט שלכם בגוף שני מקול אחר שמחבר לכוחות.
בטיפול שמשלב ביבליותרפיה בתוכו אנחנו מאפשרים לעצמנו להביע באמצעות כתיבה ושיח עם טקסטים – חלקי נפש שונים בתוכנו – להביע גם את הכאב שעמו אנחנו מתמודדים כעת, וגם להזכיר לעצמנו חלקים נפשיים אחרים – למשל של כוחות – שאולי אנחנו לא במגע ישיר איתם כעת, אבל הם נמצאים בתוכנו. העבודה באמצעות הכתיבה מאפשרת לנו לזמן גם את חלקי הכוחות למרכז הבמה הנפשית שלנו ולהזכיר לעצמנו אותם.
