"לפעמים אני שואלת את עצמי", אמרה וונדי, "אם באמת עפתי בעבר!

"כן, אמא", אמרה לה ג'ין, "את עפת".

"אה, אילו ימים טובים היו הימים שידעתי לעוף".

"ולמה, אמא, אינך יכולה לעוף עכשיו?"

"כי אני מבוגרת, ג'ין. כשאנשים מתבגרים ומזדקנים, הם שוכחים כיצד מעופפים".

"ולמה הם שוכחים זאת?"

"כי שוב אינם עליזים ותמימים, קלילים וחסרי-לב כמו הילדים, רק אלה מסוגלים לעופף"

                                                                                   (ג'ימס מתי ברי – "פיטר פן")

                                          *

בצעירותנו אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות נאמנים ללבנו ולהביע את מנעד רגשותינו בעולם: עצב, פחד, שמחה.

עם השנים – בתוך תהליכי החִבְרוּת שאנו עוברים – אנחנו הולכים פעמים רבות אחר נורמות חברתיות, "המצופה" וה"הצריך" ופחות מקשיבים ללבנו. לעתים אנחנו ממש נשבים במרוץ החיים: עול הפרנסה, היומיום, הדאגה למשפחה, השגרה, ובתוך זה שוכחים כיצד מעופפים…

בגילאי 60 ומעלה מתאפשרת לעתים – ולפעמים גם נכפית – האטת המרוץ, שמביאה עמה את האפשרות להתבוננות בציר הזמן: *העבר: מה עשיתי והגשמתי, מה רציתי להגשים ולא הגשמתי, מה התגשם מבלי שתוכנן *העתיד: מחשבות ותחושות כלפי מה שהוא צופן עבורנו *ההווה: מהן שלל המשמעויות שאנחנו יכולים למצוא כיום בהווה שלנו וכיצד אנחנו יכולים היום ממש לאפשר לעצמנו להתנסות ולחוות דברים שרצינו אבל לא התאפשרו לנו. 

השם של קבוצת הביבליותרפיה "הַבֹּקֶר בָּא תָּמִיד" נלקח משם ספרה של המשוררת היפנית שיבטה טויו שהחלה לכתוב שירה לאחר גיל תשעים. ספרה הראשון פורסם בהיותה בת 98 ונמכר ביותר ממיליון וחצי עותקים ביפן.

בקבוצה תתאפשר לכם התבוננות – באמצעות כתיבה שלכם ושיח עם שירי משוררות ומשוררים – על חייכם בציר הזמן ומתן מקום למנעד הרגשות שהתבוננות זו מביאה עמה, מציאת משמעות בהווה, גילוי עצמכם כאנשים כותבים ויוצרים. תמצאו בתוככם את אותו אזור נפשי שיכול לעופף ותאפשרו לעצמכם את המעוף.

כיצד?

כל מפגש יהיה סביב נושא מסוים: יובאו שירי משוררים העוסקים באותו נושא ותוצע כתיבה באמצעותם (למשל: בחירת שורות מהשירים שמדברות אליכם והמשכן בכתיבה משלכם; כתיבה אל הדובר.ת בשיר, כתיבה סביב זיכרון שלכם וכו'). לאחר הכתיבה, תשתפו את הקבוצה בטקסטים שכתבתם ויתקיים שיח קבוצתי באווירה רואה, מכילה ומהדהדת כוחות.