מבוקש/ אדמיאל קוסמן

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ.

לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.

לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלֹא יָקוּם

וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ סַפְסָל,

מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי,

אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר,

וְלֹא מָצְאָה מֵאָז מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ.

*

בימים האלה – שהם כבר יותר מידי זמן הימים האלה – הנפש שלנו מבקשת לעצמה מקום שקט.

מקום שבו אפשר יהיה להיות – עם כל מה שעולה, במרחב מחבק ונוכח,

לנסות לתת לְמה שעולה בנו מלים, לעטוף את עצמנו בשירים ובמלים של אחרות ואחרים, ובמבט קבוצתי רואה ומיטיב.

הסדנא "מקום, מבט, מלים, אתְּ" – תבקש לתת מקום לךְ, לרגשות שלך ולמלים שלך, כפי שאת ברגע הזה.

*

אז איך זה הולך? – בכל מפגש אני מביאה טקסטים – שירים בדרך כלל – הקשורים לנושא המפגש. אנחנו משוחחות על השירים ועל מה שהם מעוררים בנו, ומשם יוצאות לכתיבה קצרה, לפי ההנחיה שלי, בהשראת הטקסטים שהבאתי לאותו מפגש.

לאחר הכתיבה, אנחנו משתפות זו את זו בטקסטים שכתבנו, במרחב הקבוצתי העוטף, ויוצאות אל סוף השבוע כשבאמתחתנו מלים טובות – של עצמנו, של אחרות, להניח בחיקן את נפשנו.